ע 2425/05

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות ביטחון והודה במיוחס לו בחקירתו. במשפטו הוא הודה שאינו אשם. התביעה וההגנה הגיעו להסכמה על הגשת הודאת הנאשם כראיה, תוך שמירת הצורך בראיות נוספות. ההגנה ויתרה אז על זכותה לתיק הגנה מבלי לנמק זאת. בית משפט קמא זיכה את הנאשם, בנימוק של היעדר כל ראיה נוספת שתתמוך בהודאתו, אשר נדרשה כדי לוודא שאינה שקרית. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי שתיקתו של הנאשם יכולה להוות ראיה נוספת. ערכאת הערעור הסכימה עם התביעה. היא הדגישה את הצורך לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה כדי לקבוע את מסוכנות הודאת השווא ואת משקלן של ראיות נוספות הנדרשות. במקרה זה, שתיקתו של הנאשם נחשבה ראיה נוספת מספקת משום שהסיכון להודאת שווא היה נמוך מאוד. בית המשפט מצא את הודאתו של הנאשם אמינה ומפורטת, ולא הייתה כל אינדיקציה לכך שהיא עוותה או הושגה שלא כדין. בנוסף, הוויתור של הנאשם על זכותו לתיק הגנה מבלי לספק כל הסבר מלמד כי לא היה לו במה להתגונן. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי שגה בית משפט קמא בכך שהסתמך על עקרונות כלליים מבלי לשקול את פרטי המקרה. בית המשפט קבע כי שתיקתו של הנאשם אכן יכולה לתמוך בהודאתו וכי יש די ראיות כדי להרשיעו בכל האישומים. התיק הועבר לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין.