עת"מ 41499-03-15

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט לבטל החלטת ועדת תכנון בנוגע לתוכנית לשני מתחמים סמוכים. בעתירה נטען כי בהליך קבלת ההחלטות נפלו פגמים רבים, לרבות חוסר תום לב, היעדר טעמים ענייניים ומידע מטעה שהוצג לוועדות. בנוסף, העותרת, שהייתה בעלת נכס באחד המתחמים, טענה כי התכנית שללה ממנה את זכויותיה בכך שלא יזמה הליך חלוקה מחדש של כל השטח. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה מכמה טעמים. ראשית, התוכנית כבר פורסמה וכעת היא מעשה "חוקי", והתערבות במקרים כאלה צריכה להתרחש רק במצבים מיוחדים וחריגים. שנית, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העותרת בנוגע להליך קבלת ההחלטות, והדגיש כי הוועדה קיימה דיון מעמיק ולעותרת ניתנה הזדמנות להציג את טענותיה. בית הדין נמנע מלהתערב בסדרי העבודה הפנימיים של הוועדה. שלישית, ההחלטה שלא ליזום הליך חלוקה מחדש הייתה מוצדקת ונתונה לשיקול דעתה של הוועדה, שכן היא לא נדרשה למלא אחר המלצת הוועדה המקומית ונימקה נימוקים מהותיים להחלטתה. זאת ועוד, העותרת לא הייתה זכאית להשתתף בהליך החלוקה מחדש משום שלא נרשמה כבעלים או כחוכרת בפנקסי המקרקעין. פרשנותה של הוועדה להסכם פשרה התומך בהחלטה זו הייתה סבירה. לבסוף, נדחתה גם טענת העותרת כי הוטעו הוועדות, שכן מדיניות התכנון ואחוזי הבנייה תאמו את כוונות הוועדה המקומית. בית המשפט הדגיש כי מניעיו של העותר היו כלכליים בעיקרם ואינם מייצגים את האינטרס הציבורי. מאחר שהתכנית כבר פורסמה, לא הייתה כל הצדקה להתערב ולבטל את החלטת הוועדה, ולייתר את הצורך בבקשת רשות הערעור החלופית של העותרת למועצה הארצית. העותר חויב לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים.