תא"ק 41243-09-11

תקציר

העירייה התובעת תבעה את הנתבעים בגין אי תשלום ארנונה ביחס לנכס מסחרי לשנים 2001-2006. הנתבעת מס' 1 (ציביאק) הייתה הבעלים של הנכס והנאשמת מס' 2 הייתה חברה שהשכירה את הנכס מציביאק. החברה ובעלי מניותיה נתבעו בעבר על ידי העירייה בגין אותו חוב וניתן פסק דין לטובת העירייה בהיעדר הגנה. לא הייתה מחלוקת כי החברה נרשמה ברישומי התובע כמחזיקה בנכס בתקופה שלגביה נתבע החוב בתביעה הנוכחית. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם החברה או ציביאק חייבים בתשלום החוב. בית המשפט מצא כי ציביאק קיבל בחזרה את החזקה בנכס מידי החברה בשנת 2002 לכל המאוחר, וכי החברה הייתה בעלת הקשר הקרוב ביותר לנכס עד לאותה נקודה. בית המשפט קבע כי על החברה מוטלת חובה להודיע לעירייה על הפסקת החזקה בנכס, דבר שלא עשתה. בית המשפט מתח ביקורת על העירייה שלא חקרה באופן יזום את זהות המחזיק הנוכחי בנכס, במיוחד לאור החוב הגדול ומשך הזמן שבו לא שולם, כמו גם מידע שהיה בידי העירייה על הנכס הנמכר בהליכי הוצאה לפועל. בית המשפט קבע כי לציביאק הייתה חובת הגינות כלפי העירייה והיה עליה לשלם את הארנונה מרגע שקיבלה את החזקה בנכס. עם זאת, בית המשפט קבע כי דרישת העירייה כי ציביאק ישלם את מלוא החוב, כולל הפרשי ריבית והצמדה, אינה סבירה. עוד קבע בית המשפט כי התביעה התיישנה ביחס לחובות לפני ספטמבר 2004, שכן לא ננקטו הליכי גבייה נגד ציביאק והעירייה לא הוכיחה כי ציביאק ביצע מעשי מרמה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי ציביאק חייב בתשלום הארנונה לחודשים ספטמבר-דצמבר 2004 ו-2005, בצירוף הצמדה למדד המחירים לצרכן, אך לא ריבית על חוב זה, ודחה את תביעת העירייה ליתרת החוב. כל צד יישא בעלויות שלו.