עע"מ 3493/08

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעור המערערים על הוצאת היתר הקשור לבעלות על מקרקעין ותקנות תכנון. המערערים טענו כי זכותם להתנגד להיתר שכן יש להם הערת אזהרה על הנכס, המציעה להתייחס אליהם כאל בעלי בית משותף על פי תקנות ספציפיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערים לא היו בעלים רשומים או חוכרים ולכן נעדרו מעמד להתנגד על פי התקנות החלות, המפרטות באופן ברור צדדים זכאים לדרישות חתימה. בית המשפט הדגיש את אופייה הסגור של הרשימה הרגולטורית כדי למנוע עיכובים מיותרים בהוצאת היתרים. על אף שהמערערים הסכימו תחילה לדיון בהתנגדויותיהם, מצא בית המשפט כי השיהוי הפרוצדורלי והדיון בוועדה קודמת שאושרו על ידי המערערים לא העידו על משוא פנים או על עקרונות ההגינות. בית המשפט התייחס לעקרון הבטלות היחסית, וציין כי טעויות פרוצדורליות אינן פוסלות בהכרח החלטה קודמת אלא אם נגרם עוול חמור, מה שלא היה המקרה כאן. המערערים ניסו להעלות גם סוגיות הנוגעות לתקנות התכנון והבניה, אך בית המשפט ציין כי התנגדויותיהם לא הוגשו במועד ומצא אותן בלתי מבוססות. היא הדגישה כי רשות התכנון דנה רק בסוגיות תכנוניות רלוונטיות, ולא בעניינים קנייניים, שיש להכריע בהן בבתי משפט אזרחיים. חרף פגמים פרוצדורליים שנצפו בהתנהלות הרשות המשיבה, כגון תקשורת לא עקבית בנוגע לזכויות הודעה, וחוסר עקביות פוטנציאלי בין הליכי התכנון לתביעה, לא היה בהם כדי להצדיק ביטול החלטות קודמות. הוצאות הוטלו על המערערים ששולמו למשיב השני, ללא צו הוצאות לטובת המשיב הראשון בשל מחדליו הפרוצדורליים.