ת"א 14697-04-20

תקציר

מדובר בתביעת רשלנות רפואית בה התובעת, אישה בהריון בשבוע ה-25, תבעה את הנתבעת, חברת שירותי בריאות, על כך שלא אבחן וטיפל כראוי במצבה, מה שהוביל ללידתו המוקדמת של תינוקה ולמותו של האחרון ארבעה חודשים לאחר מכן. התובעת סבלה מכאבי גב עזים ופנתה לטיפול אצל רופא הנתבעת, אשר שחרר אותה לאחר בדיקה קצרה מבלי להפנות אותה לבית חולים. נטען כי כאבי הגב הם סימן ללידה מוקדמת, ולו היה הנתבע מפעיל את חובת הזהירות הנדרשת, ניתן היה להציל את חיי התינוק. הנתבעת הכחישה את האחריות וטענה כי כאבי גב בהריון הם שכיחים ולא תמיד מעידים על לידה מוקדמת. בית המשפט פסק לטובת התובע. נקבע כי כאבי הגב של התובע היו חמורים, פתאומיים ומתמשכים, ורופא הנתבעת לא ערך בדיקה יסודית ולא הפנה את התובע לבדיקות נוספות או לאשפוז בבית חולים. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של הרופא הוא להבחין בין מקרים סטנדרטיים למקרים אקוטיים, ובמקרה זה, שלילתו האגבית של הרופא את האפשרות ללידה מוקדמת הייתה רשלנית. המשמעות של כאבי גב בהריון הוכרה על ידי כל המומחים, ובית המשפט קבע כי הנתבע היה צריך להתייחס ברצינות לסימפטומים של התובעת ולערוך בדיקות נוספות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לו הייתה התובעת מופנית לבית החולים באותו לילה, סביר להניח שהלידה המוקדמת הייתה מאובחנת, וטיפול מתאים היה מעכב או דוחה את הלידה ובכך מציל את חיי התינוק. הנתבע חויב לשלם לתובעים סך של 1,829,053 ₪, מתוכם 850,000 ₪ בגין כאב וסבל, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.