תפ"ע 57890-12-21

תקציר

השופט זיכה את הנאשם מהאישומים נגדו מחמת ספק סביר. האישום הראשון של מצג שווא לא הוכח, שכן הקטין ידע את תפקידו של הנאשם במרפאה ולא טעה לחשוב שהוא רופא או סבר שיש לו הכשרה רפואית כלשהי. גם הנחתו של הקטין כי הנתבע היה מוסמך לבצע את העיסוי לא הוכחה, שכן אין דרישה חוקית לאישור או הכשרה לביצוע עיסויים. זאת ועוד, מעשיו של הנאשם במהלך העיסוי לא הוכיחו את טענות הקטין בדבר פגיעה מינית מעבר לספק סביר. השופט ציין כשל חקירתי משמעותי בכך שלא איתר וחקר נער נוסף שנכח לכאורה בעת העיסוי, דבר שיכול היה לקבוע את תוצאת המקרה. גרסתו של הנאשם לאירועים הייתה עקבית וקוהרנטית, בעוד עדותו של הקטין התפתחה עם הזמן. למרות שלמצוקתו של הקטין מיד לאחר האירוע היה משקל מסוים, השופט לא יכול היה להעדיף את גרסת הקטין על פני זו של הנאשם ללא הראיות החסרות. ככלל, הראיות שהציגה התביעה לא הוכיחו די הצורך את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, והביאו לזיכויו.