עמ"ש 10881-01-16

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, המחייב את המערער לשלם מזונות עבור בתו הקטינה בסך 2,000 ₪ לחודש, בתוספת 30% מהוצאות הדיור עד לסכום של 1,500 ₪ בחודש וחצי הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות. המערער טוען כי סכום המזונות הכולל מופרז וחסר תקדים, העולה הן על יכולותיו הכלכליות והן על צרכי בתו. המשיב, לעומת זאת, טוען כי דמי המזונות שנפסקו סבירים ועולים בקנה אחד עם דרישות הבת. שופטי הערעור, לאחר ששקלו את הטענות, מוצאים צדק בחלק מטענות המערער. הם קובעים כי בית משפט קמא אמנם העריך נכונה את כושר ההשתכרות של שני ההורים, אך העריך יתר על המידה את צרכיו של הקטין. לפיכך, הם מפחיתים את תשלום המזונות החודשי ל-1,600 שקל ואת ההשתתפות בהוצאות דיור למקסימום של 1,200 שקל בחודש (על בסיס עלות שכר דירה סבירה של 4,000 שקל). יתר ההחלטות של הערכאה הנמוכה נותרו ללא שינוי. יש לציין כי השופטים מדגישים את תפקידו של המשפט האישי בקביעת מזונות, המתמקד בעיקר בצרכי הילד תוך התחשבות ביכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. פסק הדין נועד לאזן בין חובת האב לפרנס את ילדו הקטין לבין אחריותה הכלכלית של האם, ולהבטיח כי חובת האב מותאמת לאמצעיו וליכולתה של האם. משכך, מגיעים השופטים למסקנה כי סכום המזונות המתוקן ראוי בהתחשב בנסיבות.