סע"ש 46463-03-20

תקציר

התובעת, מטפלת סיעודית שעבדה אצל הנתבעת, תבעה הטבות פיצויים שונות הקשורות להעסקתה. השופטת מצאה כי חלק מטענותיה של התובעת, כגון אלה הנוגעות לשעות עבודתה ולהתפטרותה, אינן אמינות. השופט פסק לטובת התובעת בחלק מהטענות ונגדה בחלק מהטענות. השופטת קבעה כי יום העבודה של התובעת החל בשעה 13:30 והסתיים בשעה 22:00, למעט בימים קצרים יותר, שהחלו בשעה 17:00 והסתיימו בשעה 22:00. השופט קיבל את טענת הנתבע כי התובע קיבל הפסקות המחויבות על פי חוק. באשר לשכר, מצאה השופטת כי הנתבעת ניכתה כדין הוצאות מסוימות משכרה של התובעת, וניכתה אחרות שלא כדין. השופטת קבעה כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,566 ₪ כפיצוי בגין הפרשי שכר המינימום בתקופה מסוימת. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לגמול שעות נוספות בסך 11,340 ש"ח בגין התקופה השנייה להעסקתה, שכן עבדה מעל 42 שעות שבועיות. עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים עם התפטרותה, שכן לא היה קשר סיבתי בין הסיבות להתפטרותה לבין התנהלות הנתבע. טענות התובעת בנוגע לשכר שלא שולם עבור החודשים נובמבר ודצמבר 2019 התקבלו באופן חלקי; הנתבע חויב לשלם 6,170 ₪ עבור אותם חודשים. השופטת דחתה את טענות התובעת בעניין דמי הבראה ופדיון ימי חופשה, וקיבלה את טענת הנתבעת כי אלה שולמו עד נובמבר 2019. כמו כן, השופטת פסקה לטובת התובעת בנוגע לתביעתה לתשלום במקום הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים. הנתבע חויב לשלם 46,566 ₪ בגין אלה. בנוסף, פסקה השופטת לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. לנתבע ניתנו 30 יום לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, אשר יצטברו בריבית אם לא ישולמו בתוך פרק זמן זה. עוד הורה השופט לשמור על חיסיון פסק הדין בשל מעורבותן של מחלקות קטינות. לשני הצדדים עמדו 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.