ת"א 46205-06-23

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה אזרחית מורכבת בין שני צדדים, אשר הניבה מספר רב של בקשות ותביעות שכנגד. המחלוקת העיקרית נסובה סביב תביעה לסעד כספי, המחייב את הנתבעים בתשלום של 3 מיליון שקל, ובקשה לסעד הצהרתי. האחרון מבקש לקבוע כי הנתבעים גרמו לתובעים נזק ממוני ולא ממוני עקב סגירת מפעל בג'ורג'יה. התביעה מבקשת גם סעד זמני בדמות עיקולים או עיקולים על נכסי הנתבעים בישראל. בתחילה טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף, בהתבסס על הסכמות לניהול הליכים בפורום זר וסעיפי שיפוט. עם זאת, מאוחר יותר הם חזרו בהם מטענה זו. התובעים אף תיקנו את טענותיהם, דבר שהוביל לסתירה בטענות. התנהלות הנתבעים נתפסה כלוקה בחסר ותמוה, כאשר גם על התובעים נמתחה ביקורת על טענותיהם הסותרות. השופט קבע כי שני הצדדים הפגינו חוסר תום לב פרוצדורלי ומנועים מלהגיש טענות מסוימות. הנתבעים עתרו בעבר לדחיית התביעה, וכן טענו כי הפורום המתאים לסכסוך אינו ישראל. השופט הסכים כי ההליך העיקרי צריך להתקיים בג'ורג'יה, שם התרחשו האירועים ושם ניתן יהיה לברר את טענות הצדדים. למרות רצונם של התובעים לשמור על סעדים זמניים, השופט קבע כי אלה יישארו בתוקף למשך 30 יום, עם אפשרות להארכה אם התובעים יגישו תביעה בחו"ל. כמו כן נדרשו התובעים להפקיד ערבות נוספת לשיפוי הנתבעים כנגד כל נזק שייגרם כתוצאה מהעיקולים. השופטת הדגישה כי ההחלטה אינה מבטאת עמדה לגופו של עניין, וכי ההליך יוגבל לסעד הזמני, ובכך לדחות את התביעה והתביעה שכנגד, למעט סוגיית הסעד. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, והמזכירות הונחה למסור העתקים מההחלטה לצדדים.