ע"א 3807/12

תקציר

המבקשים, החברות הקבלניות ובעליהן, ביקשו עיכוב ביצוע של פסק דין המחייב אותם לרשום דירות על שם המשיבים, לקוחותיהם, ולשלם 138,000 ₪ והוצאות בסך 30,000 ₪ בגין אי ביצוע כן בתוך זמן סביר. הדירות נרכשו על ידי המשיבים בפרויקט באשדוד בין השנים 1995-2001, אך המבקשים לא רשמו את הדירות על שם הרוכשים כנדרש בחוזי המכר. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת המשיבים, והקציב למבקשים שנה לרשום את הדירות ולשלם את הקנסות. המבקשים ערערו על ההחלטה וביקשו עיכוב ביצוע, אך בקשתם נדחתה. לאחר מכן פנו המבקשים לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי סיכויי הצלחתם בערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לטענתם, מצבם של המשיבים אינו יציב כלכלית וכי המבקשים לא יוכלו להשיב את הכסף אם הערעור יתקבל. עוד טענו המבקשים כי הם עלולים להיות חשופים לתביעות מצד בעלי דירות אחרים. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וציין כי ערעורים בדרך כלל אינם מעכבים את ביצוע פסק הדין. עוד מצא בית המשפט כי המבקשים לא הצדיקו די הצורך את טענתם כי לא יוכלו להשיב את הכספים אם ערעורם יתקבל. מאחר שלא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם, ונוכח דחיפות העניין, נדחתה הבקשה ללא תגובת המשיבים.