בע"מ 1118/14

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית מורכבת על מעמד ההורים בעקבות הליך פונדקאות. העותרת, רווקה עם מוגבלות, ביקשה להיות מוכרת כאם לתינוק שנולד במסגרת הסדר פונדקאות הכולל תרומות זרע וביציות ונישא על ידי אחייניתה. העותרת טענה כי יש להחיל את הדין ההודי, כאשר חלק מההליך התרחש לכאורה, ולהעניק לה מעמד אימהי. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי החוק הישראלי חל מאז שהתינוק נולד והתכוון לשהות בישראל. המשפט הישראלי מכיר בארבעה יסודות להורות: גנטית, פיזיולוגית, אימוץ וזיקה לנישואין, שאף אחד מהם לא חל על העותר. בית המשפט הישראלי הדגיש הקפדה על מסגרות משפטיות לפונדקאות ואימוץ כדי למנוע עקיפה ולהגן על כל הצדדים המעורבים, כולל היילוד. בית המשפט דחה את טענת העותרת להכרה על בסיס הסכמים ויוזמה בלבד, בנימוק של חשש לניצול פוטנציאלי והיעדר פיקוח משפטי. בית המשפט הביע אמפתיה לרצונה ולמאמציה של העותרת להפוך לאם, אך הדגיש כי הכרה משפטית חייבת לדבוק בחוקים שנקבעו, וקרא לשיקול דעת חקיקתי עתידי לטיפול במקרים דומים, במיוחד עבור אנשים עם מוגבלות. בסופו של דבר, ערעורה של העותרת נדחה, תוך הדגשת הצורך בבהירות חקיקתית ובהגנה על זכויות ילדים וצדדים מעורבים באמצעות הליכים משפטיים מוסדרים.