ע"פ 4707/20

תקציר

ערכאת הערעור דנה בערעור על הרשעה וגזר דין בתיק של עבירת מין, ובסופו של דבר החליטה לדחות את הערעור על הסף. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו ערכאות ערעור נמנעות בדרך כלל מלהתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בתי משפט קמא, שכן שופטי בית המשפט קמא נמצאים בעמדה טובה יותר להעריך עדויות ממקור ראשון. עיקרון זה רלוונטי במיוחד בתיקי עבירות מין, בהם הרשעות תלויות פעמים רבות בעדויות הקורבן והנאשם. במקרה דנן, מצא בית משפט קמא את עדותה של המתלוננת אמינה, עקבית ואותנטית, וציין את יכולתה לעמוד בחקירה נגדית ארוכה ומאתגרת. עדים נוספים, בהם חברתה של המתלוננת ואביה, תמכו באמינותה. לעומת זאת, בית משפט קמא הטיל ספק במהימנות עדותו של המערער. אין די בטענות המערערת בדבר השמטות וסתירות בדברי המתלוננת כדי לקעקע את ליבת אמיתות גרסתה. בית המשפט ציין כי המתלוננת התייחסה לשאלות רגישות בחקירות המשטרה ובמהלך הדיונים בבית המשפט, וכל חוסר עקביות נבדק לעומק. היתכנות המעשים המתוארים על ידי המתלוננת וטענת לשון הרע שהעלה המערער נדחו שתיהן על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי האופי הבלתי הגיוני לכאורה של הגדרת המעשים אינו מסייע לטענת המערער, והדגיש כי עברייני מין אינם פועלים כאנשים סבירים. ביחס לעונש שהוטל, קבע בית המשפט כי הוא תואם את חומרת העבירות ותואם את מדיניות ההרתעה והגמול, במיוחד לאור העובדה שהעבירות בוצעו במסגרת משפחתית. הן ההרשעה והן גזר הדין נמצאו מתאימים, וההחלטה לדחות את הערעור התקבלה בהסכמת שלושת השופטים.