ת"א 1392/06

תקציר

התובעת, חברה בבעלות התובעים מס' 1, 2 ו-3, תבעה את הבנק בגין אי הגדלת מסגרת האשראי שלהם, אי כיבוד הוראות הקבע והתנהגות חסרת תום לב כלפיהם. לבנק ולתובעים היו יחסי נאמנות שבהם הבנק נהנה מכוח רב יותר והחזיק במידע של הלקוחות. לבנק הייתה הזכות להפחית או לבטל מסגרת אשראי אם כושר הפירעון של הלקוח השתנה לרעה או אם תנאים אחרים חייבו זאת. חלק מתביעות התובעים נדחו מחמת התיישנות. בית המשפט מצא כי הבנק לא הפר את ההסכם למתן מסגרת אשראי בסך 1.6 מיליון שקל ופעל כדין בביצוע שינויים במסגרת האשראי, אם כי לא מסר הודעה מוקדמת כנדרש. עוד נמצא כי הבנק לא הפר את התחייבותו להעמיד הלוואה לתובעת מס' 1 לתשלום פיצויים, אלא פעל בחוסר תום לב במקרה זה. טענת התובעים כי פעולות הבנק הובילו לסגירת חנויותיהם נדחתה מאחר שלא נמצא קשר סיבתי. לתובעים נפסקו 20,538 ₪ בגין נזקים בגין אי מתן ההלוואה, ו-75,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן חויב הבנק לשלם לתובעים הוצאות בסך 30,000 ₪.