ע"א 323/85

תקציר

במחלוקת על פיצויי קרקעות, התייחס בית המשפט העליון לערעור על הערכת שווי קרקע שהופקעה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. הבעיה העיקרית נבעה מהבדלים בשיטות הערכת שווי הקרקע, שהעמידו את הערכת השמאי שמינה בית המשפט מול האומדן הנמוך יותר של הממשלה. בית המשפט העליון אישר את השימוש בשתי שיטות הערכת שווי מוכרות: השיורית וההשוואתית, והדגיש את האחרונה כעדיפה בשל בסיסה בעסקאות בפועל. בית המשפט הדגיש את מורכבות השימוש בשיטה השיורית בשל הוצאות משתנות המשפיעות על התוצאות. ההסתמכות של השיטה ההשוואתית על עסקאות דומות סמוכות מאפשרת התאמות אמינות יותר. בית המשפט העדיף את שמאי בית המשפט המחוזי, זאב כהן, שהערכתו ל-9.5 לירות למ"ר התבססה על ניתוח השוואתי מקיף, בהתחשב בהבדלים גיאוגרפיים ובסיכויי פיתוח. למרות ערעורה של המדינה על השימוש שעשה השמאי באומדן קו ישר בין תקופות עסקה שונות, בית המשפט לא מצא כל פגם קונקרטי המצדיק התערבות. ההחלטה הדגישה את תועלתם ומגבלותיהם של שמאים הממונים על ידי בית המשפט, והדגישה כי מרגע שהתמינו, הנטל להוכיח טעות עובר לצד המערער. בית המשפט העליון אישר כי הראיות שהוצגו, גם בתנאים אינפלציוניים, נימקו את הערכת השווי, ודחה את הערעור, תוך שהוא שב והדגיש את חשיבותה של עדות מומחה כאשר יש מחלוקת על חישובים, אלא אם הוכח כי הם בלתי סבירים. התוצאה קיבעה אפוא את הגישה לטיפול בסכסוכי הערכת שווי מקרקעין, במיוחד כאשר חוות דעת מומחים מהוות את הבסיס לפסק הדין.