בג"צ 1435/03

תקציר

בית הדין דן בעתירה בעניין הרחקתה של העותרת מדיון משמעתי, שם תלונתה הובילה לנקיטת הליכים נגד המשיב. העותרת טענה כי החלטת בית הדין לקיים את הדיונים בדלתיים סגורות פוגעת בזכויותיה. היא טענה כי יש לאפשר לה להשתתף בשל היותה קורבן וחשש פוטנציאלי להשמצה, תוך שהיא מצטטת את חוק זכויות נפגעי עבירה. מנגד, המשיבה התנגדה לנוכחותה, תוך הדגשת שיקולי פרטיות ויתרונות פרוצדורליים פוטנציאליים בתביעות אזרחיות קשורות. הפרקליטות הציעה כי עקרונות מחוק זכויות נפגעי עבירה יוכלו לחול על הליכים משמעתיים, אם כי הם נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט הכיר בעיקרון הדמוקרטי לפיו דיונים צריכים להיות פומביים, אך הכיר בזכות לפרטיות שיכולה להצדיק דיונים סגורים במצבים מסוימים. בהדגישו את אופיו היסודי של הפרסום, מצא בית המשפט את החלטת הסגירה של בית הדין בלתי מוצדקת, במיוחד משום שהיא סותרת את עקרון השקיפות. פסק הדין קבע כי ההחרגה אינה תקפה ויש לבטלה, תוך הדגשת הצורך לאזן בין פרטיות לבין שימוע ציבורי ולאשר את נוכחותו של המתלונן כחלק בלתי נפרד מההליך המשפטי, במיוחד כאשר מקורו של ההליך בתלונתו.