סע"ש 8875-10-18

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת כשמונה וחצי שנים, תבע את האחרונה לתגמולים שונים. עיקר המחלוקות היו בנוגע לתקופת העסקתו של התובע, שכרו הקובע, תחולת צווי הרחבה בענף הבנייה או המתכת על הצדדים, נסיבות סיום העסקתו והסעדים הנובעים מכך להם היה זכאי. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי הוא הועסק ברציפות על ידי הנתבעת מיוני 2008 ועד ינואר 2017. כן קיבלה בית המשפט את טענת התובע כי שכרו הקבוע לאורך תקופה זו עמד על 10,000 ₪, אשר שולם לו במזומן לאחר ניכוי מקדמות ותשלומים. עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובע כי צווי הרחבה בענפי הבנייה או המתכת חלים על הצדדים. נפסק כי התובע התפטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת, מה שאומר שתביעותיו להודעה מוקדמת, השלמת פיצויי פיטורים ופיטורים שלא כדין לא צלחו. הנתבעת חויבה לשלם לתובע 67,350 ₪ בגין אי הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים, 127,575 ₪ בגין גמול שעות נוספות, 1,323 ₪ בגין דמי הבראה ו-3,000 ₪ פיצוי בגין אי עמידת הנתבעת בהתחייבויות רשמיות לפי חוק הגנת השכר וחוק הודעה מוקדמת לעובד. תביעות התובע בגין ניכויים שלא כדין, הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים נדחו בשל התיישנות או חוסר הצדקה. בנוסף, נפסק כי הנתבע שילם לתובע סך של 15,000 ₪ כהחזר הוצאות משפט. הסכומים שנפסקו לתובע היו אמורים לשאת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.