ת"א 38655-01-13

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשתי טענות שהעלו התובעים: פיצוי בגין שווי הקרקע שהועברה שלא כדין על ידי רשות מקרקעי ישראל למועצה המקומית אזור, ותשלום דמי שימוש עבור התקופה משנת 2000 ועד להגשת התביעה בשנת 2013. התביעה הראשונה נגד רשות מקרקעי ישראל יושבה מחוץ לכותלי בית המשפט וניתן פסק דין חלקי לטובת התובעים על סך 1,458,693 שקל, כולל הפרשי הפרשים וריבית. התביעה השנייה, בגין דמי שימוש, מופנית אך ורק למועצה המקומית אזור. התובעים דרשו פיצוי על השימוש שעשתה המועצה באדמתם משנת 2000 ועד שנת 2013, מאחר שהשימוש שלהם עצמם בקרקע נחסם. הקרקע המדוברת נרכשה במקור על ידי אבותיהם של התובעים בשנת 1962 למגורים. עם זאת, בשנת 1980 הועברו הזכויות בקרקע באופן בלתי חוקי למועצה. התובעים לא היו מודעים לעסקה זו עד שנת 2011. המועצה השתמשה בשטח לבניית מגרש כדורסל וסככת בית ספר. השופטת פסקה לטובת תביעת התובעים לדמי שימוש, תוך חישוב האגרה לפי סיווג הקרקע כשטח ציבורי בתב"ע המאושרת, והשימוש בפועל בקרקע על ידי המועצה. עם זאת, החישוב צריך להיעשות רק מהשטח של 498 מ"ר שנתפס על ידי המועצה, שכן התובעים השכירו שטח נוסף של 138 מ"ר עד להגשת התביעה. לפיכך, המועצה נדרשת לשלם לתובעים דמי שימוש שנתיים, הצמודים לשווי הקרקע, עבור התקופה שבין שנת 2000 לשנת 2013, בתוספת ריבית. הסכום הכולל שישולם הוא 20,902 ₪ עבור השנה האחרונה שקדמה לתביעה, וסכומים מופחתים עבור השנים הקודמות. עוד קבעה השופטת כי על המועצה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בסך 40 אלף שקל, וכן מחצית מהשתתפות התובעים בשכר טרחת השמאי והשמאי שמונה על ידי בית המשפט. התביעה נגד המועצה בדבר הבטחה שלטונית לספק לתובעים שלוש דירות נדחתה, שכן ההבטחה נמצאה מותנית ולא מחייבת, והדירות היו אמורות להיות מוקצות מבניין על קרקע בבעלות רשות מקרקעי ישראל. כמו כן, המבנים במקרקעי התובעים נהרסו בשל היותם מסוכנים, ולא כתוצאה מפרויקט פינוי-בינוי. ככלל, השופט פסק לטובת תביעת התובעים לדמי שימוש נגד המועצה, אך דחה את טענתם בדבר הבטחה שלטונית. גם בקשת התובעים להשבת הקרקע נדחתה במשתמע, שכן הם הצהירו כי הם מעוניינים בפיצוי כספי ולא בהשבת הקרקע.