ת"צ 18012-05-15

תקציר

המבקשים, מר וגב' ליפשיץ, הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית בסך 10 מיליון ₪ נגד רשות האכיפה והגבייה, בטענה כי הרשות גבתה הוצאות משפט שלא כדין. המבקשים טענו כי לרשמים בהוצאה לפועל אין סמכות להטיל הוצאות כאלה, ולכן הגבייה אינה חוקית. הם ביקשו מבית המשפט לאשר תובענה ייצוגית בשם כל מי שחויב בהוצאות על ידי רשמי ההוצאה לפועל, למעט בהליכים ספציפיים המפורטים בחוק ההוצאה לפועל. המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה משום שחוק התובענות הייצוגיות לא חל במקרה זה, וההוצאות שנפסקו על ידי רשמי ההוצאה לפועל לא היוו גבייה שלא כדין של מס או תשלומי חובה. זאת ועוד, טען המשיב כי המבקשים לא הצליחו להוכיח קיומה של קבוצה, סיכויי הצלחתה של התביעה קלושים ותובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר לניהול ההליך. בית המשפט קבע כי תביעת המבקשים אינה נופלת בגדרו של חוק התובענות הייצוגיות. אין מדובר בסכומים "שנגבו שלא כדין", שכן ההוצאות נפסקו ליריב המבקשים או לאוצר המדינה, ולא ייצגו כספים שגבתה הרשות. בנוסף, ההוצאות לא היוו "מס, אגרה או תשלום חובה אחר". ההוצאות הוטלו בעקבות החלטה מעין שיפוטית וניתן היה לערער עליהן, ולכן לא נכנסו להגדרה של גבייה שלא כדין. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לרשמי ההוצאה לפועל סמכות להטיל הוצאות, הן מכוח סמכותם הטבועה והן מכוח חוק ההוצאה לפועל. לפיכך, לא הייתה אפשרות סבירה להכריע בשאלות המשותפות לטובת הקבוצה. מאחר שהבקשה לא עמדה בדרישות חוק תובענות ייצוגיות, נדחתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, והתביעה הייצוגית נדחתה.