עת"מ 30670-05-17

תקציר

העתירה, שמטרתה לערער על תחולת תיקון 3/א על בקשת ההיתר של העותרים, נעדרת בסיס משפטי מוצק ועל כן דינה להידחות. העתירה מנסה לאגד טענות שונות המערערות על החלטות שונות שהתקבלו במהלך השנים, שרובן חורגות מסמכותו של בית המשפט ומאופיינות בשיהוי. על ההחלטה התכנונית המרכזית שעליה מערערים, מאפריל 2017, היה צריך להגיש ערר לוועדת ערר מחוזית, ולכן העתירה הנוכחית אינה מספקת. טענת העותרים כי החלטה קודמת מנובמבר 2014 עודנה בתוקף ופוטרת אותם מתיקון 3/א' אינה תקפה, שכן ההחלטה פקעה במועד הגשת העתירה. יתר על כן, החלטה זו נפלה פגם בשל בקשה לסעד שלא הוגשה ופורסמה שלא כדין בעניין הקלה. טענת העותרים כי ליקוי זה הוא טכני וחסר משמעות אינה נתמכת בדין. בנוסף, העותרים לא חלקו על הצורך לתקן את בקשתם ופרסמו אותה מחדש בשנת 2016, ובחרו במקום זאת למלא אחר הוראות המשיב. מסמך קמיניץ, אליו מפנים העותרים, אינו משנה תוצאה זו ואינו רטרואקטיבי. היא רק מבהירה את החוקים הקיימים ואינה חלה על המקרה הנוכחי. הסתמכותם של העותרים על החלטות קודמות ועל פרשת ורגון מוטעית, שכן הנסיבות שונות. מצבם המצער של העותרים, כאשר בקשתם לכודה בין פרשנויות משתנות לנורמות תכנוניות, אינו מצדיק היענות לבקשתם. בחוסר צדק, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיב.