ת"א 1215/05

תקציר

השאלות המרכזיות בתיק זה הן תוקפה של משכנתא הרשומה על דירה בבעלות התובעים והחוב המובטח לטובת הנתבעים. התובעים פנו לנתבעים לקבלת הלוואה לכיסוי חובותיהם ולהסדרת קשיים כלכליים. סכום ההלוואה עליו חלקו הצדדים, כאשר התובעים טענו כי הוא 100,000 ₪ והנתבעים טענו כי 186,000 ₪ הוצע בתנאי לשעבוד דירת התובעים. התובעים טענו כי הנתבעים, עורך דינם, ניצלו את מעמדם כדי לנצל אותם, דבר שהנתבעים הכחישו וטענו כי מערכת היחסים ביניהם הייתה עסקית בלבד. בית המשפט לא מצא יחסי עורך דין-לקוח, ובכך דחה את טענות התובעים לניצול. עוד קבע בית המשפט כי טענת התובעים כי חתמו על מסמכים ריקים אינה סבירה ואינה אמת. נקבע כי סכום ההלוואה אכן עמד על 186,000 ₪ בהתבסס על המסמכים החתומים של התובעים. למרות שנמצא כי הנתבע הוא מלווה העוסק במתן הלוואות, ובכך הפעיל את חוק הסדרת ההלוואות, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת בשל חוסר העניין של התובעים בתנאי ההסכם. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לתקן את תנאי ההחזר כך שיחשב את ההחזר בהפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. לתובעים ניתנו ארבעה חודשים להסדיר את יתרת החוב, והנתבע היה רשאי לפתוח בהליכי עיקול אם התובעים לא עשו כן. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, שכן חלק ניכר מטענות התובעים נדחה.