עפ"ת 37258-10-11

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של נהיגה בשכרות לכאורה. המשיב זוכה מהאישומים בשל טעות פרוצדורלית של התביעה. התביעה נמנעה מלהתייצב בבית המשפט במספר הזדמנויות, לרבות בדיון שנקבע למועד שבו היה צפוי להעיד עד מפתח מטעם המערער. משכך, החליט בית משפט קמא שלא לדחות את הדיון עוד יותר וחסם את דרכו של המערער להבאת עדים, ובכך סיים למעשה את עניינה של התביעה. המשיב זוכה מאחר שבית משפט קמא סבר כי אילו נמסר למשיב על זכותו לפנות למעבדה פרטית לצורך ביצוע בדיקת פיכחון, היה מורשע. התביעה ערערה על פסק דין זה, וטענה כי היה על בית משפט קמא לדחות את הדיון ולאפשר להם לזמן את עדיהם. ערכאת הערעור נעתרה, בקובעה כי התנהלותו של בית משפט קמא פסולה ופוגעת בזכותו של המערער להציג ראיות. ערכאת הערעור הדגישה כי יש לשמור על זכויות פרוצדורליות, והאמצעי הקיצוני של חסימת עדות עדים צריך להינקט רק בנסיבות חריגות, שלא היו קיימות במקרה זה. כמו כן, הפנתה ערכאת הערעור לפסק דין קודם (ארביב נ' מדינת ישראל) אשר הדגיש את חשיבות יידוע הפרט בדבר זכותו לפנות למעבדה פרטית. עם זאת, על פסק דין זה הוגש ערעור, ובית המשפט העליון טרם פסק בו. ערכאת הערעור סיימה את דבריה בכך שקיבלה את הערעור, דחתה את פסק דינו של בית משפט קמא והחזירה את התיק לדיון הוכחות נוסף. למשיב תהיה הזדמנות להציג את הגנתו, לרבות להעיד באזהרה אם יבחר, ואילו המערער יהיה אחראי להבטיח את נוכחות עדותם באמצעות מסירה אישית.