ע"א 7456/11

תקציר

בתיק הערעור הנדון, הציגו המערערים מספר טענות, לרבות טענות להתעשרות בלתי צודקת מנטילת משכנתא וטענות לתרמית כלפי המשיב, דואני. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי טענות עשיית עושר ולא במשפט לא היו חלק מההודעה המקורית שהוצגה בבית המשפט המחוזי וככאלה לא ניתן לדון בהן בערעור זה. בית המשפט הדגיש כי ערכאות ערעור אינן יכולות לדון בתביעות חדשות שלא נטענו בעבר, אלא אם כן מתקיימים קריטריונים ספציפיים. באשר לממצאים העובדתיים ציינה ערכאת הערעור את תפקידה המצומצם בעניינים אלה, בקובעה כי התערבות מתבקשת רק במקרים חריגים. בחינתו המפורטת של בית המשפט המחוזי את הראיות ואת מהימנות העדים הובילה למסקנה כי המערערים לא הוכיחו באופן מניח את הדעת כי עסקת מכר הנכס התקיימה ביום 1.8.99. למרות שנבחנו טענות להונאה מצד דואני, בית המשפט המחוזי דרש ממנו לעמוד ברף הוכחה גבוה יותר בשל אופיין המעין-פלילי של טענות מרמה. למרות שדואני לא הציג די ראיות להונאה, הוא הצליח לערער את טענת המערערים, והוביל למסקנה כי הם לא עמדו בנטל השכנוע. משכך, נדחה ערעורם, והם חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב. פסק דין זה ממחיש את חשיבותו של נטל ההוכחה ואת המורכבות הכרוכה בתביעות תרמית במסגרת הליכים אזרחיים.