רע"פ 2707/17

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנותו של סעיף 38(א) לחוק המעצרים, המאפשר לבית משפט להורות לאוצר המדינה לפצות אדם שנעצר ושוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, אם מצא בית המשפט כי למעצר לא היה בסיס. המבקש, שנעצר בחשד לביצוע עבירה פלילית ושוחרר, ביקש פיצויים לפי סעיף זה, אך הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט, שכן בסופו של דבר הוגש נגדו כתב אישום. המבקש ערער על החלטה זו, אך בג"ץ קבע כי אין ליתן רשות ערעור, שכן המקרה לא העלה נסיבות חריגות מעבר לאינטרס האישי של המבקש המצדיקות ערעור ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב לפיה יש לפרש את סעיף 38(א) ככזה שמשמעותו היא שחשוד יוכל לקבל פיצוי רק אם רשויות התביעה יחליטו שלא להגיש כתב אישום כלל. בית המשפט ציין כי פרשנותו של המבקש סותרת פסיקות קודמות ואת לשונו הברורה של החוק, הקושרת בין ההצדקה למעצר לבין השאלה אם הוגש כתב אישום אם לאו. בית המשפט הדגיש כי מטרת הסעיף היא לאפשר הליך מהיר במקרים של מעצר שווא, ואם הוגש כתב אישום, לא ניתן לראות במעצר בלתי מוצדק. אם אדם סבור שהוא זכאי לפיצוי בעקבות מעצר מוצדק, הוא יכול לבקש סעד באמצעות תביעה אזרחית.