ת"א 21126-06-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע בנזיקין של נגישות ורשלנות כנגד הנתבעים. התובע לא הצליח להוכיח כי הליך הפירוק הסתיים לטובתו, המהווה נדבך מכריע בעוולת הנגישות. יתר על כן, מעשיו של התובע עצמו – עיכוב תשלום יתרת החוב והגשת בקשה לדחיית בקשת הפירוק רק שבוע לאחר הגשתה – מלמדים כי התובע לא סבר שייגרם נזק כלשהו, דבר הסותר את טענתם לנזק משמעותי. התובע גם לא הצליח להוכיח את עוולת הרשלנות, שכן לא טען די הצורך את יסודות עוולה זו, וממילא לא הוכיח נזק כלשהו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן ניצלו לרעה את ההליך המשפטי בכך שפתחו בהליכי פירוק מבלי למצות דרכי גבייה אחרות, ומתוך כוונת זדון. למרות זאת, בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ופסק הדין יוצג בפני באי כוח הצדדים.