בג"צ 56/76

תקציר

פסק הדין סובב סביב החרמת רכב השייך לעולה חדש, בשל חשד לזיוף רישיון הנהיגה הבינלאומי שלו. לטענת רשויות המכס, רכבו של העותר נתפס כדין לפי סעיף 5 לפקודת סמכויות היבוא, היצוא והמכס (בטחון), 1939, מאחר שלא עמד בדרישות ליבוא רכב מבלי לשלם מכס מלא. העותר טען כי לרשויות המנהליות אין זכות לשלול את רישיון הנהיגה שלו ולהחרים את רכבו ללא צו בית משפט. בג"ץ פסק לטובת הרשויות, וקבע כי זכותן לבטל את הפטור ולהחרים את הרכב על סמך ראיות מהימנות לזיוף. עוד הדגיש בית המשפט כי על הרשויות המנהליות לתת לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע את התנגדותו בטרם יבטל את הרישיון. יתר על כן, נקבע בפסק הדין כי אמנם אין צורך בפסק דין של בית המשפט, אך על הרשות להיות בעלת הוכחות משכנעות מעבר לכל ספק סביר כדי לשלול רישיון קיים. במקרה זה, חוות הדעת של המומחה מטעם המשטרה בנוגע לזיוף נחשבה ראיה מספקת. פסק הדין דחה את העתירה והורה לעותרת לשאת בהוצאות המשיבים. השופט שמגר, השופט עציוני והשופט שרשבסקי הסכימו עם ההחלטה.