עת"מ 20871-01-16

תקציר

העותר חולק על חוב ארנונה מנובמבר 2011 ועד סוף שנת 2004, אשר העירייה ומינהל הארנונה טוענים כי הוא אחראי לשלם. לטענת הגופים, יש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשה, חוסר שפיות מצד העותר והליך השגה לפי סעיף 3 לחוק העררים היה הדרך הראויה. עוד הם טוענים, כי אין לקבל את טענת העותר כי פינה את הנכס בפברואר 2003 משום שאין כל הוכחה לכך ומשום שלא הודיע לעירייה על הפסקת החזקתו – כנדרש בחוק. זאת ועוד, העירייה והמינהל טוענים כי גם אם טענות העותר לגבי לוח הזמנים היו נכונות, לא ניתן לשנות את מערכת היחסים בין העותר לבין המשיב השלישי, שלכאורה היה צריך לשלם את המס, משום שהעותר לא מסר הודעה במועד על הפסקת החזקתו. לגופו של עניין, הכלל הוא כי הבעלים או המחזיק בנכס אחראי לתשלום ארנונה, ומאחר שהעותר לא מסר הודעה בכתב על הפסקת החזקתו, הוא חייב בתשלום המס. בעוד שנסיבות מיוחדות עשויות להצדיק שהעירייה תברר את זהות המחזיק עצמו, טענת העותר כי הודיע למחלקה אחרת בעירייה על שינוי הבעלות אינה מבוססת. מרישומי העירייה עולה כי העותר היה הבעלים בתקופה הנדונה, ולמרות שניתנה לו הזדמנות להציג ראיות סותרות במהלך הליך ההתנגדות, הוא לא עשה כן. לפיכך, חזקת התקינות המינהלית עומדת בעינה, והעותר אחראי לחוב המס. בנוסף, השופט קבע כי תקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה משום שהעירייה נקטה בפעולות גבייה עקביות, לרבות עיקול, המאפס את לוח הזמנים. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והעותר נושא בהוצאות המשיבים, המסתכמות ב-5,000 ₪.