עת"מ 2385/07

תקציר

בית המשפט מצא כי הוראות נוהל שכר מינימום מהוות הוראה מנהלית ולא תקנה. משכך, נעדרה לבית המשפט סמכות לדון בעתירה המערערת על תוקפו של ההליך, שכן קיים סעד חלופי של פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט קבע כי למנכ"ל נתונה הסמכות להוציא את ההוראה המנהלית וכי היא יושמה באופן סביר. מטרת ההנחיה – להגן על האוכלוסייה הפגיעה של העובדים הזרים – הייתה הגיונית ומוצדקת. היא לא פגעה באופן בלתי סביר בזכות הקניין של העותר והייתה בגדר פתרונות לגיטימיים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי ההיגיון בהסדר החלופי המוצע על ידי העותר אינו רלוונטי. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין למדינת ישראל. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום ז' בניסן תשס"ט (01/04/2009).