ת"א 20395-05-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם מכר מקרקעין לדירה עם חריגות בנייה, שלטענת הרוכש לא נמסר לו. הרוכשים תבעו את המוכרים על הפרת חוזה, וכן תבעו את עורך דינם המשותף על הפרת חובת אמונים, על כך שלא אימת את טענות המוכרים. המוכרים תבעו את הקונים נגדית על הפרת חוזה, ושלחו הודעת צד ג' לעורך הדין. בית המשפט פסק לטובת הרוכשים, וקבע כי המוכרים לא מילאו את חובת הגילוי שלהם כלפי הרוכשים טרם חתימת החוזה, וכי עורך הדין אכן הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי שני הצדדים. טענת הרוכשים כי לא היו מודעים לאי סדרים בבנייה נמצאה אותנטית, והם היו רשאים להסתמך על מומחיותו של עורך הדין. עם זאת, נמצא כי הרוכשים תרמו לנזקם בכך שלא הציגו את החוזה לעורך הדין, מה שהפחית את אחריותו כלפיהם. עורך הדין זוכה מאחריות כלפי המוכרים, שכן התנהלותם המרמה של המוכרים ניתקה את הקשר הסיבתי בין הפרת עורך הדין לבין הנזק למוכרים. מבחינת הנזקים, בית המשפט פסק לרוכשים קנס חוזי שהוסכם עליו בהסכם המכר, וכן עלויות נוספות בגין שחזור חלק ממאפייני הדירה. עדותו של שמאי המוכרים כי שווי הדירה נותר ללא שינוי לא הייתה משכנעת, בעוד ששמאי הקונים העריך רק את עלות השבת הדירה, דבר שלא היה רלוונטי. לפיכך נפסקו לרוכשים מהמוכרים 128,123 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. תביעתם הנגדית של המוכרים והודעת צד ג' נדחו. גם תביעת הקונים נגד עורך הדין התקבלה, אך רק בחלקה, נוכח אשמתם התורמת של הקונים, ועורך הדין חויב לשלם לרוכשים 70% מהנזק, בסך 89,686 שקל, שישולמו במשותף עם המוכרים. המוכרים חויבו לפצות את עורך הדין על הוצאותיו המשפטיות.