בש"פ 6229/18

תקציר

בפסק הדין נבחן הערעור ביסודיות ולבסוף נדחה במלואו. המערער העלה סוגיות שונות הנוגעות לארגון והנגשת חומרי החקירה, וטען כי המשיב לא הצליח לגבש רשימות באופן שיאפשר ניווט יעיל והיערכות ביטחונית נאותה. עם זאת, בית המשפט אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי די בחומרים שנמסרו, על אף היותם ברשימות נפרדות, כדי לאפשר למערער להכיר את חומר הראיות. בית המשפט דחה גם בקשות לרשימות ועזרי ניווט נוספים, והסכים כי בקשות אלה חורגות מהיקף חובותיו של המשיב על פי החוק. טענות בדבר חומרים חסרים ותיעוד לקוי נדונו, כאשר בית המשפט אישר כי המשיבה עמדה בחובותיה בהמצאת המסמכים הדרושים וכי בקשות נוספות לתוכנה או חומרים שאינם חקירתיים אינן מוצדקות. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא טעם בטענותיה השונות של המערערת בדבר חיסיון והגבלת פרטיות, תוך הדגשת חשיבות ההגנה על פרטיות הצד השלישי תוך איזון בין זכויות המערערת. קביעותיו של בית משפט קמא בעניין ראיות ספציפיות, תעודות חיסיון ופריטים פרוצדורליים נמצאו סבירות וחוקיות, והביאו לדחיית היבטים אלה גם של הערעור. ככלל, פסק הדין חיזק את נאותות הצעדים שננקטו על ידי המשיב ואישר את תוקפם של שיקוליו המקיפים של בית משפט קמא בטענות המערערת, והביא למחיקת התיק על כל הסעיפים.