תמ"ש 17202-08-22

תקציר

פסק הדין עוסק בהסכמים לאחר גירושין, סכסוכים על משמורת ילדים ותשלומי מזונות בין האב לאם. האם עברה עם הילדים והאב ביקש לשנות את הסכם המשמורת ואת תשלומי המזונות. האב טען כי המעבר של האם עם הילדים מהקיבוץ לעיר הגדיל את חובת המזונות הרגילה שלו, וביקש כי הוצאות הילדים ייקבעו בהתאם לרמת החיים של הקיבוץ. האם, לעומת זאת, ביקשה להגדיל את דמי המזונות, בטענה כי חובת האב צריכה לשקף את צרכי הילדים בעיר ואת צרכיהם המיוחדים. השופט קבע כי המעבר של האם עם הילדים היווה שינוי נסיבות מהותי. עם זאת, השופטת קבעה כי חובת האב בתשלום מזונות צריכה להתחשב ביכולותיו הכלכליות שלו ושל האם, בזמן שכל הורה מבלה עם הילדים ובצרכי הילדים. השופטת החליטה כי סכום המזונות המקורי, שנקבע בהנחה שהילדים יתחנכו בקיבוץ, יישאר על כנו, כפי שהיה ראוי לשני הקטינים. עוד קבעה השופטת כי על האב והאם לשאת כל אחד במלוא עלות מזונות הקטינים בהתאם ליחס הכנסותיהם, וכי על האב להמשיך ולשלם את סכום המזונות שהוסכם עליו בעבר, המקזז את חלקה של האם במזונות הילד. כמו כן, הורה השופט כי הוצאות חינוך ורפואה פורמליות וחריגות יישאו באופן שווה על ידי שני ההורים, בהתאם להסכם הגירושין. עוד קבעה השופטת כי יש להשוות את עלויות פעילות הילדים לאלה שבצפון, וקבעה מנגנון לקביעת העלויות בהוצאה לפועל. לבסוף, החליטה השופטת כי תביעת האב לחייב את האם במזונות ילדים התקבלה להלכה, אך אין לה משמעות מעשית, ואילו בקשת האם להגדלת מזונות התקבלה באופן חלקי, מה שמייתר את בקשתה הדחופה וכי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאותיו של הצד השני.