ת"פ 40385/03

תקציר

התיק הנדון סובב סביב מותה של אשתו של הנאשם, אנה דשקביץ ', ומשפטו הבא של הנאשם, סרגיי דשקביץ ', על רציחתה. כתב האישום המקורי ייחס לנאשם רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. עם זאת, במהלך המשפט ביקשה הפרקליטות לתקן את כתב האישום, לשנות את סעיף האישום להריגה לפי סעיף 298 ולהוסיף שני אישומים נוספים של תקיפת בן זוג בזדון והיזק בזדון. בכתב האישום המתוקן נטען כי במהלך ויכוח סוער הכניס הנאשם לסיטואציה אקדח טעון, דרוך ולא נצור, שהוביל למותה של אשתו. המשפט הסתמך על ראיות נסיבתיות, שכן הנאשם היה עד הראייה היחיד לאירועים. לטענת התביעה, הנאשם דחף את המנוחה לעבר מיטתם והתקרב אליה עם אקדח טעון, מה שהוביל למאבק שבמהלכו ירה האקדח והרג את האישה. הנאשם הכחיש את המיוחס לו והציג גרסה שונה לאירועים. לטענתו, בעקבות ויכוח ניסה לצאת מהחדר עם נשקו - אקדח ברישיון - כדי ללכת לעבודה, אך אשתו חטפה אותו ממנו. לטענת הנאשם, לאחר מכן דרכה המנוחה את האקדח ובניסיון לחלץ אותו ממנה, נורתה ירייה שפגעה הן במנוח והן בנאשם. לאחר ששקל את מכלול הראיות, לרבות עדות המומחה וגרסת הנאשם, פסק השופט לטובת הנאשם. השופט קיבל את גרסת הנאשם לאירועים, וקבע כי היא אמינה, והגיע למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן מעבר לספק סביר. באופן ספציפי, השופט קבע כי המנוחה היא זו שלחצה על ההדק וגרמה לירי, והיא זו שדרכה את האקדח. זאת ועוד, השופט לא מצא הצדקה להרשיע את הנאשם בעבירה של היזק בזדון בגין דלת וכיסא שבורים, והפעיל שיקול דעת לזכות אותו מאשמה זו, בהתחשב בנסיבות האירוע. לפיכך, זיכה השופט את הנאשם מכל סעיפי האישום, לרבות הריגה ותקיפת בן זוג, שכן התביעה חזרה בה מאישום זה. פסק דין זה מהווה את שיאו של המשפט, עשיית צדק על פי הראיות שהוצגו.