ת"א 467/08

תקציר

התובעת, שיוצגה על ידי אחיה, תבעה מספר נתבעים בגין רשלנות רפואית ותבעה פיצויים לאחר שאמה לא עברה בדיקת מי שפיר במהלך הריונה, מה שהביא ללידתה של התובעת, הסובלת מתסמונת דאון קשה. הנתבעים היו שירותי בריאות כללית, עיריית חיפה ומדינת ישראל. השופט קבע כי התובע לא הוכיח רשלנות מצד מי מהנתבעים. לגבי שירותי בריאות כללית קבעה השופטת כי טענות התובעת לא היו משכנעות, ופעולות הרופא היו סבירות שכן האם רצתה להפסיק את ההיריון, ולא היה צורך בהסברים נוספים על בדיקת מי שפיר בשלב זה. השופט דחה גם את התביעה נגד עיריית חיפה והוועדה שסירבו לבקשת האם להפסקת הריון, שכן החלטת הוועדה התבססה על מידע מדויק והנחיות מתאימות. עוד קבע השופט כי טענת היולדת כי ביקרה בבית החולים וסורבה לקבל בדיקת מי שפיר אינה אמינה. באשר לתביעה נגד מדינת ישראל, קיבלה השופטת את עדויות האחות והרופא לפיהן האם קיבלה הסברים על חשיבות בדיקת מי השפיר. עוד קבעה השופטת כי הצוות הרפואי בטיפת חלב לא התרשל בכך שלא דאג לכך שהאם תעבור את הבדיקה, שכן האם לא הייתה מטופלת תמימה וההסברים שקיבלה היו מספקים. בנוסף, השופט הגיע למסקנה כי גיל ההיריון של האם בעת ביקורה בטיפת חלב ביולי 1984 היה סביב שבוע 25, ולכן לא ניתן להפסיק את ההיריון בשלב זה. השופט קבע כי החלטת הצוות שלא להפנות שוב את היולדת לבדיקת מי שפיר הייתה סבירה, שכן תוצאות הבדיקה לא היו משנות את התוצאה. בסיכומו של דבר, השופט לא מצא כל רשלנות מצד מי מהנתבעים ודחה את תביעת התובע לפיצויים. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיה המיוחדות של האם, ויתר השופט על הוצאות משפט.