עמ"ש 19021-07-15

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לסכסוך רכושי בין אח ואחות. המשיב, שיש לו היסטוריה של מחלת נפש ועבר משבר משפחתי עם אשתו, מבקש להכיר בזכויותיו בדירה. הדירה המדוברת הייתה במקור בבעלות אביו של המשיב אך הועברה למשיב בשנת 2002. בעקבות סכסוך משפחתי עם אשתו בשנת 2004, העביר המשיב, בסיוע אחותו שהיא עורכת דין, את זכויות הדירה לאחותו (המערערת) כדי למנוע מאשתו לתבוע את הנכס. ההעברה הייתה מובנית כעסקת מתנה, אך המשיב טען כי משפחתו לחצה עליו לחתום על המסמכים וכי כוונתו האמיתית מעולם לא הייתה לקפח את הדירה. בית משפט קמא מצא לטובת המשיב, והגיע למסקנה כי עסקת המתנה הייתה מראית עין בלבד ועל כן בטלה. המערערת ערערה על החלטה זו, אך השופטים קיבלו את פסק דינו של בית משפט קמא וקבעו כי העסקה אכן הייתה חוזה למראית עין, ללא כוונה אמיתית מאחוריה ולכן בטלה. יתר על כן, השופטים התווכחו על מידת אשמתם של המשיב והמערער, וקבעו כי המשיב הוא הפחות מבין שני החוטאים וכי שלילת סעד ממנו נוגדת את תכלית החוק. לפיכך, פסקו השופטים לטובת המשיב, והחזירו לו את זכויות הדירה תוך שהם מורים למערערת לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.