עפ"ת 4755-12-21

תקציר

המערער, שהורשע בשימוש בטלפון נייד בעת נהיגה ברכב משא, ערער על ההרשעה וגזר הדין שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי לתעבורה מרכז. ההרשעה התבססה על עדותו של קצין משטרה שטען כי ראה את המערער אוחז בטלפון תוך כדי נהיגה. המערער ועד הגנה העידו אחרת, אך בית המשפט הרשיע את המערער, תוך הדגשת אמינות עדותו של קצין המשטרה. בית המשפט הדגיש את הצורך בסטנדרט זהירות גבוה מצד המערער, נהג משאית, ושקל עבירות דומות בעברו, המצדיקות עונש של קנס בסך 2000 ₪, פסילת רישיון ל-40 יום ופסילה על תנאי למשך חודשיים. ערכאת הערעור, שלא מצאה עילה להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, דחתה את הערעור ואישרה את ההרשעה ואת גזר הדין. בית המשפט הדגיש כי עדותו של השוטר הייתה משכנעת ומפורטת, וטענותיו של המערער בדבר נראות וכשלי חקירה נדונו על ידי בית משפט קמא. העונש, לרבות פסילה בפועל, לא נחשב מופרז, נוכח עברו התעבורתי העשיר של המערער והצורך להרתיע מפני נהיגה בהיסח דעת, בעיקר על ידי נהגים מקצועיים. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי מי שבוחר להישפט מסתכן בתוצאה הפוטנציאלית, הכוללת את העונש שהוטל.