ת"צ 52959-02-12

תקציר

המשיבה, קוקה קולה, נתבעה בגין אי גילוי הימצאות אלומיניום, בדיל וסטרונציום בשימורי המשקאות שלה. בעתירה נטען כי המשקאות החומציים גרמו לתהליך כימי לפיו המתכות מהפחיות נספגו במשקאות, דבר שלכאורה היווה סיכון בריאותי והפר חובות סטטוטוריות. המשיב הכחיש את הטענות וטען כי ריכוזי המתכות במשקאות שלהם היו מינימליים ולא היוו סכנה בריאותית. עוד נטען, כי התקנות שצוטטו על ידי העותרת אינן אוסרות על הימצאות מתכות במשקאות. בית המשפט מצא כי אמנם רמות האלומיניום במשקאות עלו עם הזמן, אך קצב העלייה לא הוכח. עוד נקבע כי העותרת לא הוכיחה אפשרות סבירה להוכיח הפרת חובה חקוקה, שכן התקנות הרלוונטיות לא קבעו ריכוז אלומיניום מרבי. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע בנזק בריאותי כלשהו שנגרם מרמות האלומיניום במשקאות, מה גם שהן נמוכות מהכמויות הנחשבות בטוחות במוצרי מזון אחרים. באשר לטענת הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, קבע בית המשפט כי העותרת לא הוכיחה די הצורך נזק כלשהו הנובע מהמחדל הנטען בה. הבקשה לתביעה ייצוגית נדחתה אפוא, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין הדגיש את הצורך בסיכויי הצלחה סבירים ואת הקשר הסיבתי בין ההפרה הנטענת לבין הנזק בתיקי תובענות ייצוגיות.