רע"א 1396/18

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה להגשת חוות דעת משלימה בתיק משפטי בשל שיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בהכרעות פרוצדורליות. ערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלהתערב בעניינים אלה, אלא אם כן מתעוררות נסיבות חריגות, כפי שמודגש בערעורים אזרחיים שונים. תקנה 129(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, טעונה אישור בית המשפט להגשת חוות דעת משלימות, שלא ניתנו במקרה זה. הגם שהמחבר זיהה טעות של בית משפט קמא בנוגע למועדי הגשת הראיות ובאופן אישי עשוי היה לאפשר את הגשת חוות הדעת המשלימה, הם הדגישו את אופייה הפרוצדורלי של ההחלטה. בית המשפט הפרוצדורלי, המכיר את פרטי המקרה ואת הדינמיקה, נמצא בעמדה הטובה ביותר לקבל החלטות אלה. היכרותו של בית משפט קמא עם התיק, לצד תקדימים המדגישים איפוק בהתערבות הערעור, תומכת בקביעה לקיים את החלטת בית משפט קמא. כמו כן, נתונים כלליים בנספחים עמדו לרשות המומחה מטעם המבקשים, דבר המערער את הצורך בחוות דעת משלימה. בסופו של דבר, הבקשה להגשת חוות דעת נוספות נמצאה מיותרת, וכתוצאה מכך נדחתה הבקשה ללא השלכות של הוצאות, וייתר כל עיכוב ביצוע בהחלטת בית משפט קמא.