דב"ע נב/1 - 2

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורו של מאט לחייב את מעסיקו לשעבר לשלם לו עבור עבודה לכאורה בשעות נוספות ועבודה במנוחה השבועית. בית המשפט אישר את החלטת בית הדין האזורי, שקבע כי לא ניתן לקבוע את שעות העבודה בפועל להן טען מט. השופט גם הסכים עם נימוקי הערכאה הנמוכה יותר, לפיהם נוכחותו של מאט באתר הבנייה אינה שוות ערך לעבודה, שכן לא היו לו חובות מלבד להודיע למנהל על אירועים חריגים. יתר על כן, בית הדין דחה את הערעור הנגדי של המעסיק בנוגע לתשלום שכרו של מאט בנובמבר 1988, שכן הוא לא היה קשור לערעור העיקרי וחרג מהחריגים הנדירים לדיון בערעור נגדי במקרים כאלה. ערעורי שני הצדדים נדחו, ואף אחד מהצדדים לא חויב בהוצאות המשפט של הצד השני. החלטה זו התקבלה בהתבסס על הנסיבות הספציפיות של המקרה, לרבות קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, הדינים הרלוונטיים ואופי העבודה והסכם התגמול של רון עם החברה.