ת"א 55182-08-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שטר ביטחון ופסיקת תמורה בגין טובין שנמסרו לנתבעים. הנתבעים טענו כי הטובין לא התקבלו ברשותם ונטל ההוכחה מוטל על התובע. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם, שכן הם לא הביאו עדים רלוונטיים להעיד וסתרו את טענותיהם. עוד ציין בית הדין כי הנתבעים מעולם לא הכחישו שהזמינו את המוצרים והחוזה הכתוב אישר לכל העובדים לקבל טובין. בנוסף, אמינותם של הנאשמים הוטלה בספק בשל חוסר עקביות בעדויותיהם והיעדר מסמכים ספציפיים התומכים בטענותיהם. מנגד, בית המשפט בחן את רישומי התובעת ומצא אי דיוקים בסכומים הנתבעים, אך בסך הכל קבע כי הם אמינים. לאחר עיון מדוקדק בחומר הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעת חייבת לתובע סך של 177,033 ₪, תוך ניכוי של 1,554 ₪ בגין תעודת משלוח שלא נחתמה ולא הוכח כי התקבלה על ידי עובדי הנתבעת. בית המשפט התייחס גם לשני שיקים שהיו ברשות התובע, שאחד מהם נפרע וסכומו נוסף לחשבון התובע. בית המשפט הורה כי החוב הראשוני על פי שטר החוב ייקבע על 175,479 ₪ והתובע לא יוכל להגיש את השיק לביצוע, ובמקום זאת הגיש אותו לבית המשפט עם סימן ביטול. בית המשפט גם פסק לתובע 27,560 ₪ שכר טרחת עורך דין וקבע כי על הנתבע לשלם סכום זה בתוך 90 יום. לבסוף, בית המשפט אישר את זכות הערעור על פי החוק.