ב"ל 48475-06-19

תקציר

התובעת, אם חד הורית, טענה כי הגישה תביעה לקצבת ילדים בעקבות לידת בנה לפני שני עשורים, טענה שהמוסד לביטוח לאומי הכחיש שקיבלה. לב הסוגיה היה האם התובעת יכולה להוכיח את הגשת תביעתה במועד. התובעת טענה כי הגישה בקשות למכון זמן קצר לאחר לידת בנה בשנת 1999, אך בקשתה נדחתה משום שלא היה לה חשבון בנק. עוד טענה כי פנתה שוב למכון בשנים 2016 ו-2017 אך תביעתה נותרה בלתי פתורה. עם זאת, המוסד טען כי תביעתו הראשונה של התובע הוגשה במרץ 2018 ועל פי חוק הביטוח הלאומי, ניתן לשלם תגמולים רק עבור תקופה של עד 12 חודשים קודם לכן. הרוב בהרכב הכריע לטובת התובע, והורה למכון לשלם את התגמולים הנתבעים, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, תוך ציון נסיבותיו הקשות של התובע וחובת הצדק החברתי של המכון. הם סברו כי צדק פרוצדורלי צריך להיכנע לצדק אישי במקרה זה. בהתנגדותו הדגיש מר עבד את חשיבות ההקפדה על כללים פרוצדורליים ואת הימנעותו של התובע מלהביא ראיות מספיקות להגשה במועד.