תמ"ש 347-05-16

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בסכסוך אבהות, כאשר האם, הרשומה כנשואה, טוענת כי המשיב, בעלה, אינו אביו הביולוגי של ילדם הקטין. המבקש, שאינו אביו הרשום של הילד, מבקש לבסס את אבהותו באמצעות בדיקת סיווג רקמות. החלטת בית המשפט מונחית על ידי טובת הילד, תוך התחשבות בנזק הפוטנציאלי ובהשלכות של תוצאות הבדיקה על מעמדו החברתי של הילד, רווחתו הנפשית ויחסיו עם שני הצדדים. השופטת בוחנת בקפידה את הנסיבות, ומצביעה על סתירות בעדויות הצדדים. הם מדגישים את חוסר הוודאות הפוטנציאלי של תוצאות הבדיקה ואת ההשלכות של כל אחת מהתוצאות. אם הבדיקה מאשרת את אבהותו של המשיב, מעמדו החברתי של הילד, על פי ההלכה האסלאמית, עלול להיפגע. לעומת זאת, אם יימצא כי המבקש הוא האב, הילד עלול לאבד את האב בפועל שגידל אותו, דבר שעלול לגרום לנזק נפשי. חוות הדעת של העד המומחה היא אמביוולנטית, מכירה במורכבויות אך נוטה לכיוון ביצוע הבדיקה. בסופו של דבר, השופט פוסק שלא לאפשר את הבדיקה, ומעדיף את טובת הילד. הם מסיקים כי הנזק הפוטנציאלי של האמת עולה על חוסר הוודאות של המצב הנוכחי. השופטת מדגישה את הקשר האבהי הקיים בין הילד למשיב, את הסיכון לשיבוש ההתקשרות ואת חוסר הוודאות במחויבותו של המבקש לגידול הילד אם הבדיקה תגלה שהוא האב הביולוגי. ההחלטה מתקבלת לטובת הילד, במטרה למזער את הנזק הפוטנציאלי ולשמור על המצב היציב הקיים, גם עם הפערים הנוכחיים בין אבהותו החוקית לאבהותו הביולוגית.