בר"מ 1395/20

תקציר

התיק סובב סביב בקשתו של אזרח קולומביאני לקבלת מעמד בישראל. המבקשת, שנכנסה לישראל בשנת 2007 באמצעות אשרת עבודה ונישאה לאזרח ישראלי בשנת 2011, ביקשה להסדיר את מעמדה, במיוחד לאחר מות בעלה בשנת 2012. הרשויות הישראליות דחו את בקשתה לקבל מעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים, מה שהוביל אותה לערער לבית הדין לעררים ולאחר מכן לבית המשפט לעניינים מנהליים. שתי הערכאות אישרו את החלטת הרשויות הישראליות והגיעו למסקנה כי המבקשת לא סיפקה הצדקה מספקת לכך שעניינה יועבר לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים. לאחר מכן הגישה המבקשת את עניינה לבג"ץ, וביקשה רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, שופט בג"ץ פסק גם נגד המבקש, בנימוק של היעדר שאלות משפטיות מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים המצדיקות רשות ערעור במה שהיה למעשה "גלגול שלישי" של התיק. השופט הכיר ברצונו של המבקש להישאר בישראל, אך הדגיש כי הטענות שהוצגו אינן מצדיקות ערעור נוסף. משכך, הבקשה נדחתה, ללא צו להוצאות, תוך השארת ההחלטות הקודמות על כנן, ולמעשה מיצוי האפשרויות המשפטיות של המבקש.