תו"ב 59130-11-10

תקציר

הנאשם, במקרה זה, טען כי יש לפסול את הודאתו משום שלא נמסר לו על זכותו להיוועץ בעורך דין בחקירתו של מפקח בנייה. בית המשפט הכיר בכך שמפקח הבנייה לא יידע את הנתבע על זכותו לעורך דין. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא הייתה פגיעה חמורה באוטונומיית הרצון ובחופש הבחירה של הנאשם. בית המשפט הגיע למסקנה זו על סמך מספר גורמים. ראשית, בהודעות שנמסרו לנאשם צוין במפורש כי עומדת לו זכות השתיקה וכי כל דבר שיאמר עלול לשמש נגדו. שנית, הנתבע היה בעל ניסיון קודם בהליכים משפטיים ואף התייעץ עם עורך דין לפני שמסר הצהרה למפקח בניה בתיק קודם. שלישית, הנאשם היה מיוצג על ידי עורכי דין רבים בעת החקירה. רביעית, הנאשם הצטייר כאדם מנוסה, פיקח ונבון. לבסוף, עדותו של מפקח הבנייה, לפיה הזהיר את הנתבע כי כל דבר שיאמר עלול לשמש נגדו, נמצאה אמינה. על יסוד שיקולים אלה קבע בית המשפט כי אי יידוע הנאשם בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין אינו פוגע באופן משמעותי באוטונומיית רצונו או בחופש הבחירה שלו. לפיכך, שלוש ההודעות שהתקבלו מהנאשם נקבעו כקבילות, וההודאה לא נפסלה.