ת"א 13839-12-21

תקציר

השופט קיבל את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה בעילה של התיישנות. התביעה, שביקשה רווחים והחזרי הוצאות הקשורים לפרויקט נדל"ן, הוגשה שנים רבות לאחר השלמת הפרויקט, והרבה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים לתביעות אזרחיות. השופט מצא כי עילת התביעה קמה, לכל המאוחר, בשנת 2013 כאשר התובע קיבל מסמך מסכם המפרט את הרווחים וההוצאות של הפרויקט. השופטת דחתה את טענות התובע כי יש לפטור את התביעה מתקופת ההתיישנות בשל פעולות פסולות של הנתבעים, אשר מנעו לכאורה מהתובע להגיש את התביעה קודם לכן. השופטת ציינה כי התובע לא סיפק כל פרט או ראיה למעשים פסולים אלה, וכי התובע יכול היה להבהיר בנקל את אי ההתאמות הנטענות בחשבונאות אילו פעל בשקידה. יתר על כן, השופט לא השתכנע מהסבריו של התובע לשיהוי, לרבות חוסר שליטתו לכאורה בשפה העברית ואמונו בהנהלת החשבונות של הנתבעים. השופטת הדגישה כי התרת תביעות מסוג זה תחתור תחת תכליות חוק ההתיישנות, והגיעה למסקנה כי הנסיבות החריגות של המקרה מצדיקות דחייה על הסף. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין, בסך 18,000 ₪, בתוך 30 יום.