בד"א 18/18

תקציר

זהו פסק הדין בשני ערעורים שנידונו יחדיו על פסק דין של השעיה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה לחבר לשכת עורכי הדין בישראל (המערער) בגין ארבע עבירות משמעת. הערעור הראשון, שהוגש על ידי המערער, מערער הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. הערעור השני, שהוגש על ידי לשכת עורכי הדין (המשיב), מערער על הקלה בעונש. המערער, שייצג תובע בהליכי הוצאה לפועל, פנה ללשכת ההוצאה לפועל. הנתבע בהליכים אלה הגיש התנגדות, והתיק הועבר לבית משפט השלום. בית המשפט הורה לנתבע להגיש תצהירים ולמסור העתקים למערער. לאחר מספר תזכורות מבית המשפט ובקשות מהמערער, הגיש הנתבע בסופו של דבר את תצהירו לבית המשפט ולמערער. אלא שאז הגיש המערער ארבע בקשות לבית המשפט בטענה כי הנתבע לא מילא אחר החלטת בית המשפט וביקש סעדים שונים. הטענה המרכזית בבקשה הרביעית הייתה כי הנתבע לא המציא לו את תצהיר הנתבע. המשיב טען כי המערער ידע שטענה זו שקרית בעת שהגיש אותה, ועל כן ביצע ארבע עבירות משמעת: הפרת החובה לסייע לבית המשפט בעשיית צדק, הטעיה אסורה, אי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בכל ארבע העבירות וגזר עליו בפועל 12 חודשי השעיה, בנוסף ל-3 חודשי מאסר על תנאי מתיק משמעתי קודם, ו-36 חודשי מאסר על תנאי, שיופעלו אם יבצע עבירת תרמית בעתיד. בית המשפט גם הורה לו לשלם הוצאות בסך 5,000 שקל ללשכת עורכי הדין. בערעורו של המערער נטען כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי שגויים וכי אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר. בערעור המשיב נטען כי העונש קל מדי ומבקש את הרחקתו לצמיתות של המערער מלשכת עורכי הדין. ערכאת הערעור דחתה את ערעורו של המערער ואישרה את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ואת הרשעתו. עם זאת, ערכאת הערעור התערבה בגזר הדין והפחיתה את ההוצאות ל-2,500 שקל. בית המשפט מצא כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי היה זהיר ומאוזן ותואם בדרך כלל את העונשים במקרים דומים. בית המשפט לערעורים קיבל גם את טענת המשיב כי שגה בית משפט קמא בניסוח העונש המותנה והורה להחליף במילים "יורשע בעבירה" במילים "יעבור עבירה". פסק הדין מפרט בהרחבה את ההיבטים המשפטיים של ההרשעה, ריבוי סעיפי האישום ושיקולי הענישה בתיקי משמעת. בית המשפט מגיע למסקנה כי הייתה הצדקה לריבוי האישומים במקרה זה, שכן הם התבססו על מעשה אחד אך שיקפו יסודות משפטיים שונים. באשר לעונש, בית המשפט מדגיש כי הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין היא צעד דרסטי השמור למקרים חמורים מאוד, מה שאין כן. העלויות המופחתות לוקחות בחשבון את מצבו הכלכלי של המערער ואת העובדה שהתיק לא הסתיים במהירות בשל גורמים שאינם בשליטתו. לפיכך הערעורים נדחים, ועל כל צד לשאת בהוצאותיו, שהופחתו כאמור לעיל בגין ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי.