ת"א 198871/02

תקציר

בני הזוג נמיר, התובעים, לקוחות נאמנים של בנק הפועלים הנתבע, האשימו את הבנק בכך שהוא מונע מהם רווחים כספיים. כספי תוכנית החיסכון שלהם, שנפתחה ב-1988, הושקעו בתוכנית המשך עם תנאים פחות טובים מאלו הקיימים בשוק ללא ידיעתם או הסכמתם. התובעים טענו כי הבנק הפר את חובות הגילוי שלו והתרשל וגרם להם לאובדן רווחים פוטנציאליים. הבנק הכחיש את הטענות וטען כי עמד בהתחייבויותיו וכי התובעים אשמים בכך שלא בחנו את תנאי תכנית ההמשך. השופט פסק לטובת התובעים, בקובעו כי הבנק לא עמד בחובות הנאמנות שלו ובחובות הגילוי והזהירות כלפי לקוחותיו. השופטת קיבלה את העובדה שהבנק שלח לתובעים הודעה על תנאי החידוש, אך טענה כי היה על הבנק לעדכן באופן שוטף את שיעורי הריבית ואת מצב חשבונות הלקוחות, במיוחד לאור חוסר איזון הכוחות בין הבנק ללקוחותיו. השופטת ייחסה לתובעים רשלנות תורמת של 60% בכך שלא בחנו את תנאי תכנית ההמשך ואת חוסר העניין שלהם לברר את חשבונותיהם. הבנק חויב לשלם לתובעים 5,721 שקל, צמודים ובריבית, ועוד 5,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין.