ע"פ 8153/19

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה נסובה סביב ההחלטה לדחות את ערעורו של המערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, תוך קבלת ערעור המדינה על גזר הדין. המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי על סמך עדות מהימנה של הקטין, הנתמכת בראיות פנימיות וחיצוניות כאחד. ערכאת הערעור לא מצאה עילה לבטל את ממצאיו של בית המשפט המחוזי, שכן הם התבססו היטב על התרשמות ישירה וניתוח מדוקדק של חומר הראיות, לרבות גרסתה המהימנה והעקבית של הקטינה לאירועים, חרף סתירות קלות בשל גילה הצעיר ואופיים הטראומטי של האירועים. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר מחדלי חקירה וההשפעה הנטענת של חומר מיני מפורש על עדותו של הקטין. הודגש כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי חרג ממדיניות הענישה המקובלת והראויה, והצביע על הקלה חריגה בעבירות מין בהן מעורבים קטינים, המסתיימות לא פעם בפגיעה נפשית קשה בקורבנות. לפיכך, החליט ערכאת הערעור להחמיר את עונשו של המערער לשבע וחצי שנות מאסר בפועל ולהכפיל את הפיצוי לקטין. החלטה זו מדגישה את החשיבות שבהטלת עונשים מחמירים על עברייני מין שישקפו את חומרת פשעיהם וישמשו הרתעה חברתית, במיוחד כאשר הקורבן הוא קטין. בית המשפט הביע תקווה כי סיומם של הליכים משפטיים אלה יאפשר לקטין להתחיל פרק חדש המתמקד בריפוי ושיקום.