סע"ש 19355-09-19

תקציר

בית הדין מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי התקיימו יחסי עובד-מעביד עם הנתבעת. התובע טען כי עבד עבור הנתבעת בניהול הבר שלהם וטען כי עבד שעות ארוכות לאורך השנים. עם זאת, השופט ציין כי התובע לא הביא עדים שיתמכו בטענתו ולא הזמין אף אחד מהעובדים שלטענתו עבדו לצדו להעיד מטעמו. זאת ועוד, עדותו של התובע עצמו נמצאה בלתי מהימנה בשל סתירות רבות בין הצהרותיו בבית המשפט לבין הצהרותיו הקודמות בפני המוסד לביטוח לאומי, שם טען כי לא עבד אצל הנתבעת. השופטת התייחסה גם למבחני פסיקה לקביעת יחסי עובד מעביד, בהם נכשל התובע, בשל חוסר אמינותו והיעדר ראיות תומכות. מבחנים אלה כללו את מידת הפיקוח על שעות העבודה, רציפות הקשר, מידת השתלבותו של העובד בעסק ותום ליבו של העובד – במקרה זה, חוסר תום הלב של התובע נחשב לגורם מכריע. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה, והתובע חויב בכיסוי הוצאותיו ושכר טרחתו של הנתבע. פסק דין זה ניתן לאחר ששקל את כל המבחנים בפסיקה, אשר קבע כי לא ניתן להסתמך על עדות התובע לביסוס יחסי עובד-מעביד, מה גם שהתובע לא עבד כשכיר על פי המוסד לביטוח לאומי. ערעור על פסק דין זה יכול להיעשות תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.