ע"פ 171/77

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין כתב אישום בן שני סעיפים נגד ראובן בוכמן, סמל במשטרת ישראל. בסעיף הראשון הואשם בוכמן בקשירת קשר לביצוע פשע ומעילה באמון, ובסעיף השני הואשם בקבלת שוחד ומעילה באמון. בוכמן זוכה משני האישומים, אך הורשע בעבירה על סעיף 33א לפקודת חוק העונשין בגין מסירת מידע שיכול לשמש לביצוע פשע. הן בוכמן והן המדינה ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעילה של הרשעה, זיכוי וגזר דין. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של בוכמן וקיבל חלקית את ערעור המדינה. בית המשפט העליון קבע כי זיכויו של בוכמן מאשמת קשירת קשר היה מוצדק, שכן אחד הקושרים, מזרחי, פנה למשטרה ואיבד את כוונתו הפלילית. אמנם ניתן היה להאשים את בוכמן בניסיון קשירת קשר, אך הדבר לא נדון ולכן אינו רלוונטי. באשר להרשעה לפי סעיף 33א, קבע בית המשפט כי ניתנה לבוכמן הזדמנות הוגנת להתגונן וכי טענתו כי העבירה נבלעה בעבירת קשירת הקשר פסולה משום שסעיף 33א יוצר עבירה נפרדת. בית המשפט דחה גם את טענותיו של בוכמן לגופה של הרשעתו בסעיף 33א ואישר את הרשעתו. בסוגיית מעילת האמונים קבע בית המשפט כי מעשיו של בוכמן מהווים עבירה לפי סעיף 140 לפקודת החוק הפלילי. לבסוף קיבל בית המשפט את ערעורה החלקי של המדינה על זיכוי העבירות בהן הואשם האישום הראשון והרשיע את בוכמן במעילת אמונים. בכך אישר בית המשפט העליון את הרשעתו של בוכמן בשני הסעיפים, אך הותיר על כנו את עונש שנת המאסר שהטיל עליו בית המשפט המחוזי, בהתחשב בשירותו הממושך במשטרה ובמצבו הבריאותי. פסק הדין ניתן ביום 28.6.1977.