ת"א 28806-12-16

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע, מר אלאלוף, בתביעתו נגד הנתבע לפיצוי בגין איחור במסירת חנותו, וכנגד הודעה על תביעות צד ג' שהוגשו נגד עיריית הרצליה. הנתבע חויב לשלם למר אלאלוף 53,820 ₪ בגין ירידת ערך חנותו עקב ברזי כיבוי שהונחו מחוץ לחלון ראונו, ו-128,525 ₪ בגין איחור במסירת החנות. סכומים אלה נושאים הפרשי ריבית והצמדה מ-1 באפריל 2016 ומ-14 בנובמבר 2014, בהתאמה. בנוסף, חויב הנתבע לשלם למר אלאלוף את הוצאות משפטו של מר אלאלוף, שנקבעו על סך של 50,000 ₪, וכן את הוצאות העירייה, שנקבעו על סך של 25,000 ₪, ואת מלוא שכר טרחת מומחה בית המשפט, בסך 14,040 ₪. בית המשפט קיבל את טענתו של מר אלאלוף כי ברזי הכיבוי בסמוך לחנותו לא הותקנו בהתאם לתוכניות שהיו ידועות לו בעת חתימת הסכם המכר, וכי מיקומם הנוכחי מהווה ירידת ערך בחנות. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי מיקומם הנוכחי של ברזי הכיבוי נבע מדרישה עירונית, ונמצא כי האשמה במיקומם מוטלת על הנתבעת. בית המשפט קיבל גם את טענתו של מר אלאלוף כי לא ויתר על זכותו לקבל פיצוי בגין האיחור במסירת החנות. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת הסכם זה בעל פה, אשר הוכחש על ידי מר אלאלוף. בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה כי האיחור במסירת החנות נבע מסיבות שאינן תלויות בה, או כי פעלה בשקידה ראויה להסרת החסמים למסירה. גרסתו של מר אלאלוף הועדפה ביחס לשינויים ולתוספות שביקש בחנות, ונמצא כי אלה לא הביאו לעיכוב באספקה. בית המשפט קבע כי החנות נמסרה למר אלאלוף ביום 8.5.2015, וכי טענת הנתבעת כי מר אלאלוף התמהמה בקבלת החנות נדחתה, גם בשל היעדר הודעה בכתב כנדרש בהסכם המכר. גם הודעת העירייה על תביעות צד ג' נדחתה. לא הוכח כי פנייתו של מר אלאלוף לעירייה בנוגע למיקום ברזי הכיבוי גרמה לעיכוב בהוצאת היתר האכלוס, וממילא הייתה זו הצדקה לכך.