בש"פ 4844/13

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט לשאלה האם ראיות נסיבתיות יכולות להצדיק את מעצרו של מערער עד תום ההליכים. התיק בוחן אם הראיות הנסיבתיות שהוצגו נגד המערער, ביחס לאישום 2 (ג'ני), יוצרות פסיפס ראיות חזק דיו המצביע על סבירות סבירה להרשעה במשפט. בית המשפט בחן פעולות שונות שנקט המערער לפני ואחרי מותה של ג'ני, לרבות צעדים משפטיים שיכולים להבטיח את זכויותיו הכספיות ברכושה של ג'ני, סתירות בהצהרותיו בנוגע לבריאותה של ג'ני, ושידול לכאורה שלו לחומר מזיק הדומה לנתונים הפיזיולוגיים של ג'ני. יתר על כן, בית המשפט ציין את הנסיבות המחשידות ביום מותה של ג'ני, כמו פיזור בלתי מוסבר של כדורים, אשר לטענת המערער הצביע על התאבדות אך אינו עולה בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים. בית המשפט שקל גם את התנהגותו של המערער לאחר מותה של ג'ני, כגון העברה מהירה של אישה אחרת, מריה, לביתה של ג'ני בתואנות שווא. בנוסף, הודאה נטענת של המערער בפני מודיע נחשבה משמעותית, והיטה את הכף לכיוון התביעה. למרות שדוחות רפואיים מסוימים הותירו עמימות לגבי הסיבה המדויקת למותה של ג'ני, השילוב של כל הראיות הנסיבתיות הצביע על סבירות סבירה להרשעה. ערעורו של המערער נדחה, אפוא, והארכת מעצרו עד תום ההליכים הייתה מוצדקת. לגבי אישום 1 (אורית), בית המשפט הכיר במארג הראייתי הפחות צפוף ולא מצא ראיות מספיקות לכאורה. לפיכך נדחה ערעור המדינה על אישום 1, אך אישום 2 הוביל להמשך מעצרו. בית המשפט הדגיש כי המסוכנות הנשקפת מהמערער והפוטנציאל לשיבוש הליכי חקירה מצדיקים הארכת מעצר ללא אמצעים חלופיים. לפיכך, שני הערעורים נדחו, והותירו את מעצרו של המערער על כנו עד לסיום המשפט.